במסגרת פרויקט מעקב התקשורת, מנטרים ארגון קשב הישראלי וארגון מפתאח הפלסטיני את סיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני בתקשורת הישראלית והפלסטינית, במטרה לשנות את דפוסי השיח והסיקור שמבטאים דעות קדומות, הסתה והשמצה, הטיה, דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה כלפי הצד האחר. בדיקת הסיקור מתבססת על מתודולוגיה אקדמית. ממצאי המחקרים מתפרסמים בדו"חות תקופתיים.





מאי 2007


"כשהתותחים רועמים" - עדכון קשב




דו"ח חדש: "כשהתותחים רועמים" –
מחוף עזה לבית-חאנון: הסיקור התקשורתי של הרג אזרחים פלסטיניים ברצועת עזה

בימים אלה, עם התגברות ירי הקסאמים מרצועת עזה, מתגברים גם הקולות בישראל הקוראים לצאת בפעולה צבאית נרחבת ברצועה, דבר שעלול להביא לתוצאות קשות. דו"ח קשב זה מציג דינאמיקה של הסלמה ברצועה, כפי שהוצגה בתקשורת לאחר ההתנתקות, ומציג את משמעויותיה.

הדו"ח מנתח את אופן הסיקור של שני אירועים בהם נהרגו 27 אזרחים פלסטינים: ב-9 ביוני 2006 נהרגו שמונה אזרחים פלסטינים, שבעה מהם בני משפחת ע'אליה, על חוף ימה של עזה כתוצאה מפיצוץ עז. בעקבות האירוע התפתחה "מלחמת גרסאות" בין צה"ל לבין גורמים פלסטינים ובינלאומיים באשר לנסיבות ההרג. כחמישה חודשים לאחר מכן נהרגו בבית-חאנון שבצפון רצועת עזה 19 אזרחים פלסטינים, כתוצאה מירי ארטילרי עליו לקח צה"ל אחריות. במסגרת המחקר נבדקו כל הידיעות שפורסמו בנושא בשלושת העיתונים היומיים הגדולים ובשלוש מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה –  בסך הכל כ-400 כתבות.

ממחקר קשב עולה:

  • בסיקור האירוע על חוף עזה, הבליטו אמצעי התקשורת את גרסאות צה"ל, הציגו אותן כעובדתיות, חד משמעיות ואמינות, זאת למרות השינויים התכופים, והסותרים לעיתים, בין הגרסאות.

  • קולות מתוך צה"ל אשר טענו כי ייתכן שצה"ל אחראי להרג בני משפחת ע'אליה, כמו גם קולות פלסטיניים ואחרים שטענו כך, הוצנעו או הוצגו בצורה מגוחכת או מזלזלת. כמו כן, הוצנעו קולות מתוך מערכת הביטחון אשר הטילו ספק ביעילות מדיניות הירי הארטילרי לעבר רצועת עזה.

  • באופן יוצא-דופן, ערך כתב ערוץ 10, שלומי אלדר, תחקיר עצמאי אשר הטיל ספק באמינות גרסאות צה"ל. הערוץ הקדיש לתחקיר מקום בולט וסיפק בכך דוגמא משמעותית לסיקור ביקורתי ויסודי.
  • בסיקור האירוע בבית חאנון, הביקורת על מדיניות הירי הארטילרי הופיעה, אמנם, במקומות בולטים יותר, אך גם במקרה הזה הוצג האירוע כטעות חד-פעמית, והדיון שצריך היה להתפתח על יעילותו של הירי הארטילרי והצדקתו המוסרית, נדחק כמעט תמיד אל שולי הסיקור.

לתקציר הדו"ח
למצגת עיקרי הדו"ח ודוגמאות נבחרות (Power Point)
לדו"ח המלא, כולל דוגמאות בתמונות (PDF)
נוסח חילופי מכתבים בין קשב לעורך "מעריב", 11.6.2006



הודא ע'אליה כפי שצולמה בחוף
בעזה ביום האירוע. צילום: איי.פי






קשב מראיין
שלומי אלדר: "ועדת החקירה הצה"לית בפרשת ע'אליה נועדה לטייח"

שלומי אלדר, כתב ערוץ 10, מדבר
על התחקיר שניהל בפרשת הריגתם של בני משפחת ע'אליה בעזה, על העימות עם דובר צה"ל, ועל מקומה של התקשורת בעיצוב מציאות חיינו.

"... לאט לאט אני מתחיל להבין שלא יכול להיות שהטמינו פה מטען, כי מטען לא קוברים סתם בחוף. היו שם כל מיני דברים שנראו לי כבר אז הזויים... אח"כ התחלתי לשמוע את העדויות של המשפחה, ואח"כ התחלתי לראות את המניפולציות שהתחילו לעשות, בהם היו מעורבים כמעט כולם: מבית החולים איכילוב, דוברת צה"ל שלקחה את זה באופן אמוציונאלי, כולם לקחו את זה כאילו הם נלחמים על חייהם."

" יש את הדיכוטומיה הזאת שהם הרעים ואנחנו הטובים. נראה לנו נורא טבעי שהם ישימו מטען בים ושלא אכפת להם. אתה יכול לשנוא ערבים, אתה יכול לשנוא את החמאס, אתה יכול לשנוא את הארגונים... אבל זה היה מוגזם. אני מכיר אותם, אני יודע איך הם פועלים, זה נראה לי לא הגיוני."

" אחרי כל זה, התחיל הסיפור האחר – ה ר ס י ס י ם... מסיבת העיתונאים הצבאית כונסה ביום שלישי, למרות שהם ידעו שלמחרת בבוקר יוציאו את הרסיס הנוסף, במסגרת ניתוח שנקבע מראש, ואז תהיה ראייה לכאן או לכאן. אבל זה לא עניין אף-אחד, העיקר היה לגמור את החקירה ומהר להודיע "זה לא אנחנו, זה הם."

"אם צה"ל היה בא ואומר "תשמעו, פגענו או לא פגענו, זה כנראה אנחנו אבל אנחנו מתנצלים, אנחנו מגנים" וכו', זה היה נגמר אחרת. אבל פה התחיל טיוח של ועדת בדיקה צה"לית. ואם אתה כבר מקים ועדת חקירה, אז תמצה את החקירה עד הסוף. כל התחושה של הבדיקה הזאת היתה שרוצים לעשות משהו מהר מהר, לטייח, שלא יקרה עוד פעם מקרה כמו עם מחמד א-דורה."

לראיון המלא


Shlomi Eldar
שלומי אלדר





מאמרים: על דובר צה"ל, התנצלויות, ושימוש מופרז בכוח

הרג פלסטינים: מצטערים אבל לא מתנצלים

מאמר המתבסס על פרק מתוך עבודת דוקטורט של זוהר קמפף מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית (פרסום ראשון).

לקריאת המאמר: "מצטערים אבל לא מתנצלים – הפרות, לשון
   אקספרסיבית ושיח האחריות המוסדית", זוהר קמפף, המחלקה
   לתקשורת ועיתונאות, האוניברסיטה העברית, אפריל 2007.


מדיניות "היד הקשה": תרומת צה"ל להסלמה


מאמר ביקורת שכתב ראובן פדהצור על מדיניות הירי המסיבי בה נקט צה"ל בתחילת אינתיפאדת אל-אקצה. המאמר פורסם ב"הארץ", ב-29 ביוני 2004.

לקריאת המאמר: "תרומת צה"ל להסלמה", ראובן פדהצור,"הארץ"
   29.06.2004.









בקרוב: 

דו"ח מקיף שיציג את ממצאי מחקר קשב על אופן הסיקור של מלחמת לבנון השנייה בשישה כלי תקשורת מרכזיים: העיתונים "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ומהדורות החדשות של הערוצים 1, 2, ו-10. המחקר מנתח את אופן סיקור המלחמה תוך התייחסות לנושאים שונים, ביניהם: מטרות המלחמה בשלביה השונים, אופן קבלת ההחלטות על ידי הדרג המדיני והצבאי במהלך המלחמה, האופציה המדינית כאלטרנטיבה למהלך המלחמתי, מצב העורף הישראלי: היהודי והערבי, השלכות המלחמה על דעת הקהל העולמית, פגיעות באזרחים לבנונים, ועוד.

לפרסומים נוספים של פרויקט מעקב התקשורת



"מעריב", כותרת הגיליון 13.8.2006





מעניין? שלחו את העדכון לחברים ומכרים, והמליצו להם להצטרף לרשימת התפוצה
אתר קשב | מתודולוגיה | שאלות ותשובות | תרומות | הסרה מהרשימה | תגובות
ת .ד. 8005, ירושלים 91080, טלפון 02-6221126, פקס 02-6221127