בדיון מיוחד אצל ראש הממשלה התריע ראש השב"כ: הקצנת אזרחי ישראל הערבים היא סכנה אסטרטגית לקיום המדינה * מחקר באוני' חיפה: 63% מהישראלים לא נכנסים ליישובים ערביים.

כותרות הגיליון מחברות בין שתי כתבות שפורסמו בכפולה של העיתון, המתפרסת על עמודים 3-2. הכתבה הראשונה מדווחת על מדד יחסי יהודים-ערבים לשנת 2006, מחקר שנערך על ידי פרופ' סמי סמוחה, דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה. הכתבה השנייה מדווחת על דיון סגור של ראש הממשלה ובכירים במערכת הביטחון, ביניהם ראש השב"כ בנושא המיעוט הערבי בישראל ומידת הזדהותו עם המדינה.

חיבור זה, אותו ניסחו עורכי "מעריב", יוצר את הרושם שהאיום עליו מצביע ראש השב"כ קיבל חיזוק גם ממחקר אקדמי.

הבלטת האיום של ערביי ישראל, העולה מהכותרת הראשית, המשיכה גם בכפולת העמודים 3-2 שהוקדשה רובה ככולה לנושא הזה. כותרת הגג של הכפולה היתה: 68% מהציבור היהודי חוששים מפני אינתיפאדה של ערביי ישראל. כותרת ענק על רקע צהוב קראה: מדד הפחד. כותרת חדשותית גדולה נוספת בעמוד 3 קראה: השב"כ: עלייה בהזדהות ערביי ישראל עם איראן. תמונה גדולה הוצבה במרכז כפולת העמודים והציגה צעירים ערבים מיידים אבנים לעבר שוטרים בזמן אירועי אוקטובר 2000. בנוסף, כותרת טור שכתב ראש עירית אום אל-פחם נוגעת לחששות הציבור היהודי וקוראת: אל תחששו לבוא לבקר.

אולם, כבר בכותרת המשנה של עמוד 2 מסתבר ש"מדד הפחד" מתייחס לא רק לפחד של אזרחי ישראל היהודים מאלה הערבים, אלא גם לאיום שחשים אזרחי ישראל הערבים מפני היהודים ומפני יחס המדינה עצמה:

עורכי "מעריב" בחרו שלא להציג את תחושות הפחד של אזרחי ישראל הערבים בעמוד הראשון, או בכותרת ראשית כלשהי.

חשוב מכך, רק בעומק הכתבה מתברר, שלמעשה, על-פי עורך הסקר בעצמו תוצאות הסקר שונות בתכלית ממה שעורכי העיתון בחרו להבליט:  

"קל לסלף את המציאות על ידי שימוש סלקטיבי ומניפולטיבי בנתונים", אומר פרופ' סמוחה. "ממצאי מדד 2006 מראים באופן חד משמעי שהערבים בישראל מחוברים באופן הדוק לחיים בישראל, רואים את עתידם כחלק מהמדינה ואינם מוכנים בשום פנים ואופן להסתפח למדינה פלשתינית".

פרופ' סמוחה מזהיר מפני סילוף אפשרי של תוצאות מחקרו. כפי שהראינו כאן, עורכי "מעריב" – לא נזהרו.

זאת ועוד: הכתבה החדשותית של בן כספית, מדווחת ברובה, כפי שמודגש בכותרת הגיליון, על כך ש"הקצנת אזרחי ישראל הערבים היא סכנה אסטרטגית לקיום המדינה". אולם, בעומק הטקסט, בפסקה הלפני אחרונה, עולה מידע חשוב נוסף:

צריך להדגיש כי רובם הגדול של אזרחי המדינה הערבים אינם מודעים כלל [...] למגמות הללו, וכי רובם המכריע נאמן למדינת ישראל ורחוק מהפוליטיקה הפנימית המתוארת כאן.

עובדה חשובה זו אינה מגיעה לשום כותרת – לא בעמוד הראשי, ולא בכפולת העמודים שאחריו. עורכי "מעריב" בחרו להצניע אותה בעומק הטקסט.

גורם שיתכן שהשפיע על ההקצנה שעליה מצביע השב"כ מגיע רק ברמז לכותרת המשנה בעמוד 3: בשירות הביטחון מודאגים מההקצנה – וקוראים לצמצום האפלייה. הפסקה האחרונה של הכתבה נוגעת בנקודה זו:

השב"כ ממליץ לפעול פעולה אמיתית למען השוואת תנאי האוכלוסייה הערבית עם אלה של הרוב היהודי. בדיון שקיים אולמרט נאמר כי יש צורך לפעול לעידוד הגורמים בקרב ערביי ישראל הרואים במדינת ישראל בית, ולהפסיק את האפליה המתמשכת של הערבים בישראל בכל הקשור להשקעה בתשתיות, בחינוך ובתשומות נוספות.

"מעריב" מפחיד את קוראיו היהודים ומזהירם מפני האיום שנשקף מצד אזרחי ישראל הערבים. האיום שהובלט באמצעי העריכה השונים לא משקף את כלל המידע ששלחו כתבי העיתון. העיוותים הקשים שיצר "מעריב" במסגרת טיפולו בנושא גובלים בהסתה ובעידוד לגזענות כלפי אזרחיה הערבים של מדינת ישראל ומנוגדים לכללים הבסיסיים המחייבים את התקשורת לפרסום מדויק, הוגן ואחראי.