א. רקע תיאורטי

ב. מתודולוגית המחקר

רקע תיאורטי

מחקרים רבים מצביעים על חשיבותם המכרעת של אמצעי התקשורת, ובמיוחד סיקור החדשות בעיתונות ובטלוויזיה, כמקורות העיקריים דרכם מקבלים האזרחים מידע פוליטי – בעיקר בתקופה של סכסוך אלים. [1] בעת סכסוך אלים, עיקש וממושך, בו אין מגע ישיר בין הקבוצות, התקשורת היא צינור המידע המרכזי, הבלעדי כמעט, דרכו מקבלים חברים בקבוצות היריבות מידע אלה על אלה. כך גם ביחסים בין הישראלים והפלסטינים, התקשורת היא מקור המידע המרכזי, המתווך עמדות, הלכי-רוח ואורחות חיים בין הצדדים. השפעתה המכריעה של התקשורת על עיצוב עמדות הציבור הישראלי כלפי הסכסוך וכלפי הפלסטינים עצמם קשורה במספר גורמים:

א.    מניפולציה תקשורתית דמוקרטית: ככלל, הציבור הישראלי צורך חדשות ממקורות ישראליים בלבד ובהיקף נרחב. המידע המועבר בתקשורת הישראלית על הסכסוך נתפס בעיני ישראלים רבים כבעל רלוונטיות רבה לחייהם, ועל כן בעל חשיבות עליונה. צרכן התקשורת הישראלי מאמין כי הוא חי במדינה דמוקרטית בה אספקת המידע אינה מוגבלת, ולכן אינו נוטה להיות ספקן באשר למידע החדשותי, ואינו נוהג לחפש מקורות מידע אלטרנטיביים. מידע על הקונפליקט ועל היריב מתקבל בציבור כמעט ללא שאלות, ללא חיפוש אחר אישור ממקורות אחרים וללא ביקורת עצמאית. בעתות משבר אף נוטים יהודים-ישראלים רבים לתפוס מקורות מידע זרים כאנטי-ישראלים או אנטישמיים. במשטרים לא דמוקרטיים, משרתים אמצעי התקשורת את השלטון באופן מוצהר. צרכני התקשורת מודעים לכך, ומסננים את המידע בהתאם לתפיסותיהם. במילים אחרות, במשטרים לא דמוקרטיים המניפולציה התקשורתית היא מוחלטת אך שקופה. במדינה דמוקרטית, לעומת זאת, ההשפעה התקשורתית נובעת מיכולתו של הסיקור התקשורתי להבנות תמונת מציאות. אמצעי התקשורת שומרים על מידה של חופש פעולה מעשי, ובוודאי שאינם מקבלים הוראות מהמשטר. אולם, המוצרים החדשותיים שהם מייצרים עשויים לשקף, בסופו של דבר, את עמדת השלטון באופן עמוק ויסודי. בניגוד למצב במשטרים לא דמוקרטיים- עובדה זו אינה שקופה. ובכן - הציבור הישראלי מהווה יעד פוטנציאלי למניפולציה תקשורתית רחבה, בעוד שלתפיסתו הוא חשוף למקורות-מידע מגוונים ומקצועיים.

ג.      זרימת מידע שלילי: החדשות, מטבען, בנויות בראש ובראשונה על דרמה- סנסציות, קונפליקטים ואי סדרים. הפגנות, אלימות, פשיעה, מלחמות ואסונות הם חומר הגלם הטבעי ביותר לדיווחי חדשות. גם הדיווחים על הסכסוך נוטים לדרמטיזציה- על ידי התמקדות במחלוקות שלא ניתנות לפשרה בין הצדדים, עמדות קיצוניות והצהרות משלהבות, אירועים מאיימים או אלימים, או תוצאות של משחקי סכום אפס. יתר על כן- מחקרים מראים שבעת סכסוך אתני אלים, החדשות משמשות במה חשובה לביטויי שנאה ציבורית כלפי האויב, וכן לשיקוף סטריאוטיפים וחיזוקם. בישראל, מתייחסת התקשורת לפלסטינים בראש ובראשונה כאל אויבים. הדגש בסיקור הצד הפלסטיני הוא על מידת האיום הנשקפת ממנו, ועל הפעולות שהמדינה עושה על מנת לצמצם את האיום. לנושאים אחרים הנוגעים ל"אויב" - כמו חיי היום יום של הפלסטינים, מצוקותיהם וקורבנותיהם, כמעט אין חלק בסיקור התקשורתי הרגיל. לחשיפה ארוכת הטווח של כל צד לדימויים קשים ולסיפורים על אויבים אכזריים, מסוכנים ורצחניים שבצד השני יש השפעה אדירה על התפיסה הציבורית של היריב.

ד.   אתנוצנתריות: לסיקור התקשורתי בכל מדינה, ובייחוד במדינה השרויה בסכסוך אלים, כמו ישראל, יש נטייה להיות אתנוצנטרי. הסיקור ממוקד לרוב במתרחש בקרב העם ובתוך המדינה בה פועל כלי התקשורת, ופחות במה שקורה לעמים אחרים במקומות אחרים. התקשורת הישראלית מדווחת בעיקר על המתרחש בישראל. גם המקורות החדשותיים מצטמצמים: העיתונאים הם ישראלים (לרוב יהודים), ומקורותיהם הכמעט בלעדיים לסיקור הסכסוך  הם חברי ההנהגה הפוליטית והצבאית בישראל. כך נוצר מעגל סגור כמעט של פרשנות: הישראלים מדברים עם ישראלים על פלסטינים.

מתודולוגית המחקר

מחקרי "קשב" עוסקים בפער שבין אוסף העובדות שמספקים כתבי העיתונים ומהדורות החדשות לעורכיהם – לבין הסיפור הערוך והמעובד שהעורכים מייצרים עבור הקוראים והצופים – דרך כותרות העיתונים והמהדורות.  הכתבים מספקים לעתים תכופות מידע מגוון, מורכב ומלא יחסית על הסכסוך - אך תהליך העריכה מותיר אחריו, פעמים רבות, כותרות ראשיות ועמודים ראשונים חד-ממדיים ונעדרי מורכבות.  הכתבות שאינן תומכות בכותרות הראשיות מתפרסמות בעמודים האחוריים של העיתון ובמעמקי מהדורת החדשות. מטרת המחקר של "קשב" איננה להשוות את הסיקור לתמונת-מציאות "נכונה" ומוחלטת. הבדיקה ההשוואתית היא פנים טקסטואלית; המחקר בודק את כלל החומרים שפורסמו בכלי התקשורת הנבדקים – ומשווה אותם למסרים המרכזיים שמעבירים עורכי העיתונים והמהדורות אל צרכני החדשות. זאת, משתי סיבות עיקריות:

ראשית, על אף צריכת החדשות המוגברת בישראל, הקורא הממוצע מקדיש לא יותר מכמה דקות לקריאת עיתון שלם. הוא מרפרף על הכתבות, עובר על הכותרות של העמודים הראשונים ומביט בתמונות על מנת להבין את התמונה הכללית. לכן, כאשר כותרת הכתבה אינה משקפת את המורכבות הפנימית שלה, אפשר להניח שרבים מהקוראים לא יזכו להיחשף למרכיבי המציאות שנמצאים בפסקאות בתוך הכתבה. יתר על כן, האופן בו הקורא יפרש את הכתבות מושפע מקריאת הכותרות הראשיות. הכותרות קובעות את ההקשר לפיו ניתנת הפרשנות למציאות, ובתוך ההקשר הזה טווח הפרשנות האפשרי מצטמצם מאוד.

שנית, קוראי העיתונים מייחסים משמעות אובייקטיבית לאבחנה בין עמודי החדשות הראשונים ובין שאר חלקי העיתון. עמודי החדשות האחוריים, המוספים היומיים ומוספי השבת נתפסים כספקים של חדשות רכות, סיפורי צבע, קוריוזים משעשעים, ראיונות עומק, מאמרי עמדה, טורים אישיים וכדומה. בקריאת חלקי העיתון האלה הקוראים יודעים לצפות לטקסטים סובייקטיביים יותר, אישיים, יותר ויקראו אותן בספקנות הראויה. אולם עמודי החדשות הראשונים נתפסים כספקי חדשות קשות, דיווח תמציתי ועובדתי של אירועי יום אתמול וקוראים מעטים יתייחסו אליהם בספקנות דומה. הדבר דומה במהדורות החדשות בטלוויזיה שם ככל שהידיעה קרובה יותר לפתיחת המהדורה כך עולה ערכה החדשותי בעיני הצופה. כתוצאה מכך, דחיקתם של חומרים חדשותיים מסוימים אל סוף המהדורה ואל העמודים האחוריים מפחיתה את מידת העובדתיות שלהם בעיני הקוראים. קידומם של חומרים אחרים אל כותרות המהדורה והעמודים הראשונים הופכת אותם לעובדות קשות שאינן מוטלות בספק.

מתודת המחקר של "קשב" מפרקת את הסיפור אשר העבירו העיתונים ומהדורות החדשות, תוך בחינה שווה של כל חלקיהם מבלי להתייחס למיקום ולכותרות, ובוחנת האם ניתן להרכיב סיפור חדש, יותר מורכב, מלא ומאוזן, על סמך כל החומר אשר הופיע בדיווחי הכתבים בכל חלקי העיתון והמהדורה. בחינה זו מאפשרת חשיפה של דפוסי העריכה אשר מנעו את ההצגה המורכבת של הסיפור לצרכני התקשורת מלכתחילה.   

איסוף הנתונים למחקר מתחיל מבדיקה שיטתית של כל הידיעות והכתבות בעיתונים ובמהדורות החדשות וקטלוגן. קטלוג הידיעות מתייחס לשלושה היבטי עריכה עיקריים:

א.    היחס בין הידיעה לבין הטקסט השלם, תוך התמקדות במספר פרמטרים: מיקום הידיעה, בולטות גראפית, צילום נלווה, הפניה מהעמוד הראשון או מכותרות המהדורה, מערכת היחסים בין ידיעות שונות בגיליון.

ב.     היחס בין תוכן הידיעה ובין כותרתה: סוג המידע המופיע בכותרת, יחס עובדתי בין הכותרת לתוכן, רטוריקה של הכותרת, הבנית האחריות לאירוע בכותרת, הבניה של עובדתיות הידיעה בכותרת, הבניה של מסרים בסימנים ויזואליים (צבע, תמונה).

ג.       היחס בין ידיעות בכלי התקשורת השונים: הפרמטרים הנ"ל נבחנים תוך כדי השוואה בין העיתונים השונים ובין מהדורות הטלוויזיה השונות ביום נתון.

הרלוונטיות היחסית של פרמטרים אלה משתנה מנושא לנושא ומתקופת בדיקה אחת לאחרת. בדיקתם מסייעים לזהות דפוסים בסיקור התקשורתי, כגון: פער עובדתי בין הנאמר בכתבה לכותרתה, הצגה שיטתית של סוגיה כלשהי במאמרי פרשנות או בחלקים אחוריים של העיתון ולא בעמודי החדשות, וכיו"ב. דפוסים כאלה מקשים על צרכן התקשורת הישראלי להיחשף למורכבות האירועים, ומאפשרים הבנייה מוטה של המידע, באופן שתואם, פעמים רבות, את התפיסה הממסדית המקובלת של המציאות.

צוות המחקר של "קשב" בוחן דפוסי עריכה בעיתונים ובמהדורות החדשות בטלוויזיה על פני מספר שבועות, בהתאם לנושא הנבדק. הבדיקה היא מקיפה ולא מדגמית, ומכסה את כל גיליונות העיתונים ומהדורות החדשות המרכזיות. כן נבדקות כל הידיעות, כתבות, ראיונות, מאמרים, ומוספים שיש להם נגיעה כלשהי לנושא ופורסמו באותה תקופה. בדיקה כזו מאפשרת מעקב ארוך טווח אחר נושאים שונים ואחר דפוסי עריכה החוזרים בסיקור נושאים שונים.

הנושאים שבחר "קשב" לבדוק נוגעים כולם לסכסוך הישראלי-פלסטיני. על-פי-רוב, מאותרים כמה דפוסי סיקור בעייתיים בכל בדיקה נושאית. בדיקת הדפוסים נעשית לאור שאלות מחקר המנחות את בחינת החומר החדשותי. להלן מספר דוגמאות עיקריות:

          א.       סיקור הנושא המדיני - באיזו מידה מאפשרת התקשורת הישראלית חשיפה של העמדות הפלסטיניות בנושא? באיזו מידה היא עומדת על מורכבות החברה הפלסטינית, הכוחות הפוליטיים הפועלים בה וחילוקי הדעות ביניהם? כיצד מתייחסת התקשורת להצהרות פלסטיניות מתונות וכיצד היא מתייחסת להצהרות קיצוניות? כיצד מתייחסת התקשורת לצד הישראלי בכל הקשור לסוגיות אלו ומה ניתן ללמוד מהשוואה זו?

          ב.      סבל פלסטיני וסבל ישראלי - כיצד מגדירה התקשורת הישראלית סבל פלסטיני וסבל ישראלי? האם הוא מוצג במונחים של סיפור נקודתי ואישי? האם יש ניסיון להבין את המשמעות הכוללת של הסבל כמקור לתסכול, שנאה ואלימות? על מי מטילה התקשורת את האחריות לסבל? באיזו מידה עוסקת התקשורת בסיפוריהם האישיים של הקורבנות הפלסטיניים והישראליים? מהן נקודות השוני או הדמיון בין אופן הסיקור את הסבל הפלסטיני לבין אופן הסיקור את הסבל הישראלי, ומה ניתן ללמוד מהשוואה זו?

          ג.         סיקור אירועים חדשותיים מהשטח - האם סיקור אירוע בו מעורבים ישראלים ופלסטינים מתבסס על מספר דומה של מקורות מידע משני הצדדים? אילו גורמים פלסטיניים זוכים להכרה כמקורות מידע? באילו נושאים ניתן ביטוי למקורות פלסטיניים ובאילו הם נעדרים? האם דבריהם מובאים כלשונם או שמא הם תלויים בדרך הצגת הכתב אותם? באילו נושאים ניתן פתחון פה למקורות פלסטיניים ובאילו לא? מהי מידת האמינות המיוחסת לדבריהם של מקורות פלסטיניים? כיצד מתייחסת התקשורת הישראלית למקורות ישראליים בכל הקשור לסוגיות אלו ומה ניתן ללמוד מהשוואה זו?

למחקרים מהסוג הנעשה ב"קשב" יש תפקיד מרכזי ויוצא דופן במעקב אחר המידע שמקבל צרכן התקשורת הישראלי על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל הצד הפלסטיני. ממצאי המחקרים שנערכו בקשב עד היום מצביעים על דפוסי סיקור בעייתיים, המנציחים סטריאוטיפים שליליים ויוצרים תמונה מעוותת של המצב אצל צרכני התקשורת הישראלים.