"אז איכשהו כל הפאזל הזה הסתדר, היא גם לא הייתה בהפגנה, גם נשמה גז מדמיע, גם לא מתה מסרטן וגם זה לא אנחנו" (ערוץ 10)
29 בדצמבר 2011
השבוע לפני שנה, נהרגה ג'ווהאר אבו-רחמה משאיפת גז בבילעין. התקשורת הישראלית סיקרה את מותה מלכתחילה כעוד "עלילה" של הפלסטינים נגד צה"ל.
כיצד קרה שהתקשורת אימצה את גרסת צה"ל לפיה: היא לא נכחה בהפגנה אבל בכל זאת נשמה גז מדמיע, היא לא נפטרה מסרטן, כפי שנטען תחילה, אבל לא צה"ל הוא שאחראי למותה?
מה אפשר ללמוד מהאופן שבו מסקרת התקשורת הישראלית מותם של פלסטינים על הקלות הבלתי נסבלת של התמסרותה לגרסת צה"ל?
כיצד מושפעת מערכת ההסברה הישראלית מהשלכות פרשת א-דורה ואיך משפיע הסיקור התקשורתי המוטה על התנהלות מערכת אכיפת החוק?
"קשב" ו"יש דין" מקיימים דיון עם עיתונאים ועורכים וחושפים ממצאי דו"ח חדש המנתח את הסיקור התקשורתי בפרשה.
מנחה: מירב מיכאלי
דוברים:
יזהר באר, מנכ"ל קשב – המרכז להגנה על הדמוקרטיה בישראל
עו"ד מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של ארגון יש דין
פרופ' מרדכי קרמניצר, המכון הישראלי לדמוקרטיה
המפגש יתקיים בתל אביב ביום ה', 29 בדצמבר 2011, בין השעות 10:00-12:00
האירוע התאפשר הודות לתמיכתה של קרן הסיוע הבינלאומית של ממשלת ארה"ב (USAID)
