אין כניסה ליישובים

כך סוקרה הצעת חוק הסדר ועדות הקבלה בתקשורת הישראלית המרכזית

פברואר 2011

מחקר זה בוחן את הסיקור התקשורתי של הצעת חוק הסדר ועדות הקבלה בכלי התקשורת המרכזיים בישראל. המחקר נכתב עבור "שותפות-שארקה"- פורום של ארגוני חברה אזרחית, בהם ארגון קשב, המחוייבים לערכים דמוקרטיים ומקדמים עתיד שוויוני ומשותף ליהודים ולערבים-פלסטינים אזרחי ישראל.

>> לקריאת המחקר המלא

מבוא

ב-27 באוקטובר 2010, אישרה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק המסדירה ועדות קבלה ביישובים קהילתיים קטנים (המונים עד 500 תושבים). הצעת החוק, לפיה ועדות קבלה ליישובים רשאיות לדחות מועמדים שאינם מתאימים "להשקפת היסוד של הישוב" או למרקם החברתי שלו, הוגשה ביוזמתם של חברי כנסת מסיעת ש"ס, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי וקדימה.

לכאורה, הצעת החוק אינה מאפשרת דחיית מועמדים לישובים על בסיס דת, גזע, מין, לאום או מוגבלות. בפועל, היא מאפשרת לועדות היישובים לדחות מועמדים על פי שיקוליהם האישיים בלבד ובכך להדיר מן היישובים אזרחים שאינם שותפים לעמדתם, דתם, השקפתם או תפיסתם של אנשי הקהילה. לדעת מתנגדיה, משמעותה של הצעת חוק זו היא אפליה ופגיעה בזכות החוקתית לשוויון. יש להוסיף כי הצעת החוק באה, לדברי יוזמיה, לעקוף החלטה של בג"צ המונעת אפליה של ערבים המבקשים להתגורר בישובים קהילתיים יהודיים (בג"צ קעדאן).

הצעת החוק השנויה במחלוקת מצטרפת, לדעת רבים, לשורת הצעות חוק בעלות אופי אנטי דמוקרטי, גזעני ומפלה שהגיעו לכנסת ישראל בתקופת כהונתה זו [1], ונמצאות בשלבים שונים בתהליך החקיקה. ברבות מהצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת יש פגיעה בציבור הערבי כמכלול. הצעות חוק אלה ראויות לדיון תקשורתי הולם מעצם היותן נתונות בויכוח ציבורי, משפטי וערכי עמוק. גם להצעת החוק הנוכחית יש להתייחס בהקשר למציאות הפוליטית העכשווית בישראל והמאבק על דמות המשטר והחברה בה. תקשורת אחראית חייבת לספק לציבור צרכניה את האפשרות להשתתף בדיון חשוב זה.

אולם, ממחקר קשב עולה כי במקרה זה התקשורת כשלה במילוי תפקידה זה.

קשב בדק את סיקור הצעת החוק להסדר ועדות הקבלה לישובים במהדורות החדשות המרכזיות בערוצים 1, 2, ו-10, ובעיתונים "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום", בתאריכים 28-27 באוקטובר 2010.

מממצאי המחקר עולה כי לפני שאושר החוק, הרוב המכריע של כלי התקשורת המרכזיים בישראל בחרו להתעלם לחלוטין מהנושא ומנעו בכך התפתחות של דיון ציבורי משמעותי.

לאחר אישור החוק שלושה כלי תקשורת הציגו את הדיון במשמעויותיו, אך שניים מהם ("ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום") דחקו אותו אל עומק הגיליון. רק "הארץ" העלה את הדיון גבוה יותר בסדר היום הציבורי.

חמור מכך, ארבעת כלי התקשורת האחרים (מהדורות החדשות בשלושת ערוצי הטלוויזיה והעיתון "מעריב") בחרו שלא לסקר כלל את החוק השנוי במחלוקת. בכך הדירו את הנושא כולו, ובהכרח גם את הדיון החשוב שעורר, מסדר היום התקשורתי ומתודעת הציבור.

הדרה מוחלטת מהסיקור:

"מעריב", מהדורות החדשות המרכזיות בערוץ 1, 2, ו-10

העיתון "מעריב" ושלושת מהדורות החדשות המרכזיות של ערוצי הטלוויזיה (ערוץ 1, 2 ו-10) נמנעו מסיקור הנושא, הן ביום שקדם לאישור הצעת החוק בועדת החוקה של הכנסת, והן ביום אישור ההצעה עצמו.

עורכי החדשות בכלי התקשורת הללו בחרו להימנע לחלוטין מכל עיסוק בהצעת החוק ובמשמעויותיה, או לקיים דיון בסוגיית הפגיעה בדמוקרטיה הנובעת ממנה.

"ידיעות אחרונות"

"ידיעות אחרונות" נמנע מסיקור הנושא ביום שבו הועלתה הצעת החוק לדיון בועדת החוקה של הכנסת. עורכי העיתון בחרו לפרסם כתבה בנושא רק יום לאחר אישור החוק בוועדה, ה-28 באוקטובר 2010. הכתבה נדחקה לעומק הגיליון, ופורסמה בעמוד 18.

שם, הרחק מעמודי החדשות הקדמיים, הכתבה מביאה את עמדות מבקרי החוק, ומתייחסת למשמעויותיו. העורכים בחרו לבטא בכותרות את הבעייתיות בחוק זה:

בקרוב: ישובים קהילתיים יוכלו להחליט את מי לקבל (כותרת גג)

חוק הסינון (כותרת ראשית)

הח"כים הערבים נטשו וחוק עוקף בג"ץ עבר פה אחד בועדה * עדאללה: "זהו חוק שינהיג אפרטהייד במגורים בישראל" (כותרת משנה)

הכותרת הראשית "חוק הסינון", וכותרת המשנה המציגה עמדה לפיה חוק זה יוצר "אפרטהייד במגורים בישראל", מבליטות את הטענה בגוף הכתבה האומרת כי חוק זה מאפשר בפועל הפרדה ואפליה גזענית של אזרחי ישראל הערבים. כותרת המשנה גם מתייחסת לעובדת היות החוק "עוקף בג"ץ". טקסט הכתבה מסביר זאת, באזכור פסיקת בג"ץ בתחילת העשור, שחייבה את הישוב קציר ויישובים אחרים שלא להפלות מועמדים על פי השתייכות לאומית. עוד נכתב בטקסט:

על פי ההצעה יוקמו ועדות השגה וועדת קבלה באגודות השיתופיות. ועדת קבלה תורכב מחמישה חברים: שני נציגי היישוב, נציג התנועה הקהילתית, נציג הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית ונציג המועצה האזורית. [הבלטה שלנו ]

הכתבה מסבירה כי חוק זה מתייחס למאות יישובים שאסור לערבים להתגורר בהם, מביאה את התנגדויותיהם של חברי הכנסת הערבים ושל ארגון עדאלה (המרכז לזכויות המיעוט הערבי בישראל).

כתבה זו, וכותרתה, חושפות את הקוראים לסוגיית הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית. עם זאת, ניתן לשאול מדוע בחרו עורכי העיתון להדחיק דיון זה לעמוד 18, בעומק העיתון, ולא להבליטו בעמודי החדשות הראשונים, כראוי לסוגיה בעלת חשיבות ציבורית, המתחדדת לנוכח רצף ההתקפות על הדמוקרטיה בישראל, כפי שמוזכר במבוא להלן.

"הארץ"

"הארץ" סיקר את הצעת החוק כבר ביום לפני אישורו בועדת החוקה של הכנסת, ה-27 באוקטובר. היה זה כלי התקשורת המרכזי היחיד שנתן מעט יותר בולטות להצעת החוק לפני אישורה. מאמר המערכת באותו היום יצא נגד הצעת תיקון החוק באופן בוטה. אולם, למרות הנימה הנחרצת של מאמר זה, עורכי העיתון לא הבליטו את הנושא בעמודי החדשות. כותרת מאמר המערכת אמרה חוק מפלה ומיותר, ונכתב בו:

זוהי הצעה מקוממת, העוקפת ברגל גסה את בג"ץ קעדאן. היישובים הקהילתיים מוקמים על קרקע ציבורית ומציעים למועמדים איכות חיים גבוהה במחיר זול יחסית, כדי להגשים את המטרה השנויה במחלוקת של "ייהוד" חבלי ארץ.

ב-2003 הגדיר בג"ץ את המיונים שעורכות ועדות הקבלה כ"פגיעה חמורה בשוויון", אך מאז המשיכו היישובים [...] במדיניותם. אמהות חד-הוריות, בעלי מוגבלויות או סתם כאלה שחורגים מהנורמות השמרניות – נדחים בתירוצים עקלקלים. מועמדים ערבים נדחים על הסף בנימוק של "חוסר התאמה". [...] עכשיו מבקשים חברי הכנסת [...] לעגן את האפליה הבוטה בחוק. [...] קשה שלא להתרשם שמטרת ההצעה היא אחת – לשמור על יישובים "יהודיים טהורים" (תקנוני היישובים מנוסחים כך שלא-יהודים לא יתאימו ל"רוח היישוב") באמצעות הדרה מכוונת, המבזה את חוקי היסוד של ישראל. אם בתיקון הרע הזה יאושר בוועדה, הוא יצטרף לחוקים מפלים ובדלניים אחרים שהתקבלו באחרונה ויטיל על הכנסת כתם מביש נוסף.

אולם, המשמעות הציבורית של החוק או הטענה כי מדובר בפגיעה בערכי הדמוקרטיה לא הובלטו בעמודי החדשות. אמנם, כתבה לא גדולה בנושא פורסמה בעמוד 4, אך הופיעה בתחתית העמוד. כותרת הכתבה ציינה רק כי "הערבים מוחים", כמו אין זה נושא שנוגע לכלל אזרחי המדינה, ומבלי להסביר את מהות המחאה:

היום יידון בכנסת חוק להסדרת ועדות הקבלה ליישובים; הערבים מוחים

רק בעומק הטקסט מוזכר כי יוזמי החוק טענו כי "מדובר בחוק לשימור המעשה הציוני ודחו את הביקורת על היותו חוק מפלה כלפי הציבור הערבי" – ומובאת גם הביקורת עצמה. כאן גם מסתבר שלא רק "הערבים מוחים":

הצעת החוק מעוררת התנגדות במגזר הערבי ובקרב ארגוני זכויות אדם. [...] במסמך שתציג קרן אברהם נכתב בין היתר כי "מושג על המעשיות המיידית של החוק החדש ניתן כבר לפני מספר חודשים, כאשר בחלק מהיישובים מיהרו לקבוע תקנונים שמנעו מעשית קבלת ערבים".

יום לאחר אישור החוק, ה-28 באוקטובר, בחר "הארץ" להעלות את הנושא על סדר היום החדשותי באופן בולט ומקיף יותר. בעמוד הראשון של הגיליון פורסמה הפניה, תחת הכותרת חוק ועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים אושר. הכותרת הזו אינה מעבירה כל מידע על משמעות החוק והביקורת עליו, אך הפסקה תחתיה מתייחסת לסוגיה, ואומרת:

החוק מעורר ביקורת מאחר שייתן פתח לראשי יישובים שמונים עד 500 בתי אב לדחות מועמדים ערבים. מבדיקת ארגון עדאלה עולה כי היישובים שבהם יחול החוק חולשים על רוב הקרקעות בישראל.

ההפניה מתייחסת אל כתבה גדולה שפורסמה כבר בעמוד השני של הגיליון, תחת כותרת המבליטה את הבעייתיות בחוק זה:

ועדת החוקה אישרה פה אחד את החוק שיאפשר הפליה ביישובים קהילתיים

כותרת המשנה מרחיבה:

חברי ועדת החוקה אישרו את החוק השנוי במחלוקת לקריאה שנייה ושלישית * בדיקת ארגון עדאלה מצאה כי החוק יחול על 81% משטחי מדינת ישראל, ויאפשר לוועדות הקבלה לדחוק בעיקר מועמדים ערבים

לצד הכתבה מובאות שלוש הבלטות המבטאות את המידע המובא בכתבה, לפיו אזרחים ערבים אינם מתקבלים ליישובים קהילתיים ברחבי ישראל. הראשונה מדווחת על פסיקת בג"ץ ב-1995 שאסרה להפלות את משפחת קעדאן, ומוסיפה כי רק ב-2004 קיבלו בני הזוג אישור לבניית ביתם, השנייה מדווחת על בג"ץ רקפת ב-2006, שעדיין לא הכריע בעניינם של משפחת זבידאת שעברו מבחן התאמה ליישוב רקפת אך נדחו, והשלישית מספרת כי באפריל 2010 דחתה ועדת הקבלה בנבטים את בקשת בני הזוג טראבין לשכירת דירה במושב, סוגיה שעדיין מחכה לפסיקת בית המשפט.

הבלטה נוספת מביאה את תמונתו של יו"ר ועדת חוקה, דוד רותם, ואת ציטוט דבריו הציניים: "לדעתי, בכל יישוב יהודי צריך שיהיה ערבי אחד לפחות. מה יקרה אם בשבת המקרר שלי יפסיק לפעול?".

עורכי העיתון בחרו להבליט בכותרות את סוגיית הפגיעה בדמוקרטיה, העולה מהכתבה העוסקת באופן נרחב בחוק. בטקסט נכתב:

הצעת החוק מונה שורה של תבחינים שעל פיהם יוכלו ועדות הקבלה לדחות את קבלתו של מועמד. אלא שבין הסעיפים ניתן למנות גם הגדרות הניתנות לפרשנות רחבה, כמו למשל: "חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב", ו"המועמד אינו מתאים לחיי חברה בקהילה", עם זאת, בהצעת החוק גם כתוב ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד רק מטעמי גזע, דת, מין, לאום או מוגבלות".

עוד מדווחת הכתבה:

הדיון אתמול עסק בעיקרו בהסתייגויות טכניות שהגישו חברי הכנסת וגורמי משפט לנוסח הקיים. כך, למשל, הוצע להוסיף אמות מידה נוספות לאיסור האפליה בקבלה ליישובים ובהן ארץ המוצא של המועמד או ההעדפה המינית שלו. כמעט כל ההסתייגויות וההבהרות נדחו על ידי חברי הוועדה.

הכתבה מביאה באופן נרחב התנגדויות של ארגוני זכויות אדם ואזרח לחוק זה, ומביאה גם את עמדותיהם של התומכים בחוק. כך בחר "הארץ" לפרט ולהדגיש את המשמעויות הציבוריות של הסוגיה דווקא לאחר שהצעת החוק כבר אושרה בועדת החוקה של הכנסת.

"ישראל היום"

ביום שקדם לאישור הצעת החוק, 27 באוקטובר, נדחק סיקור הנושא לשולי החדשות, ופורסם רק בכתבה קטנה בתחתית עמוד 17. כותרת הידיעה אמרה:

הצעת חוק: יישובים קהילתיים יורשו לסרב לקבל מועמדים

הן הכותרת והן גוף הכתבה הציגו אמנם מידע בסיסי על החוק, אולם לא הובא עיסוק במשמעויותיו, התייחסות למרכיב המפלה שבו, או לטענות מבקריו לפגיעה בזכויות היסוד של מיעוטים ולפגיעה בערכים הדמוקרטיים. בדיווח היבש הזה העלים "ישראל היום" את המשמעות הציבורית הרחבה של הצעת החוק.

למחרת, ה-28 באוקטובר, לאחר אישור הצעת החוק בועדת החוקה של הכנסת, סיפק "ישראל היום" לקוראיו מידע מקיף יותר על החוק. הנושא אמנם הופיע רק בעמוד 7 של הגיליון, אך כותרת הכתבה העלתה באופן ברור את השאלה המתבקשת:

"חוק ועדות קבלה": גזענות או שמירה על אופי הישוב?

כותרת המשנה המשיכה:

הצעת החוק אושרה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. בין השיקולים: התאמה למרקם החברתי ויכולתם הכלכלית של המועמדים. ח"כים בשמאל: "החוק מיועד לפגוע בציבור הערבי".

בשונה מהיום הקודם, כותרות אלו אכן מבטאות את המחלוקת שהתעוררה סביב הצעת החוק ומציגות את משמעויותיה. בתוכן הכתבה הובאו דעות המתנגדים והתומכים.

עם זאת יש לציין כי לצד הכתבה החדשותית פורסם מאמר דעה אחד, של ד"ר אביעד הכהן, התומך בהצעת החוק וקובע כי אין בה פגם. שלא כפי שנוהגת התקשורת במקרים רבים בהם הסיקור עוסק בנושאים הנתונים במחלוקת עמוקה מבחינה ציבורית, משפטית וערכית, בחר העיתון, הפעם, שלא להציב זו מול זו דעות משני צידי המתרס.

סיכום

הצעת החוק להסדרת ועדות הקבלה לישובים עוררה ביקורת קשה והעלתה לדיון ציבורי שאלות בנוגע לאופי המשטר במדינת ישראל ובנוגע לאיומים העכשוויים על הערכים הדמוקרטיים של החברה.

אולם לפני אישורה של הצעת החוק בועדת החוקה של הכנסת, בזמן שיתכן ודיון ציבורי יכול היה להשפיע על אופן ההתייחסות אליה, מרבית כלי התקשורת המרכזיים לא עסקו כלל בנושא וכך צרכני התקשורת בישראל לא נחשפו למשמעויות הציבוריות של חוק זה ולביקורת עליו. הן לא נידונו במהדורות החדשות (בעיתונים ובטלוויזיה). התקשורת הישראלית המרכזית בחרה שלא לאפשר לצרכניה להשתתף בדיון על אופי המשטר במדינת ישראל. רק קוראי "הארץ" שקראו את מאמר המערכת בחלק ב' של העיתון, או שהתעמקו בתוכן כתבה שפורסמה בתחתית עמוד 4, יכלו להבין את הסוגיה.

לאחר אישור החוק רק עיתון "הארץ" הבליט את הסוגיה בדבר אופיו האנטי דמוקרטי של החוק ומשמעויותיו הציבוריות. שני כלי התקשורת הנוספים שדיווחו על הנושא, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", עסקו בסוגיה ובמשמעויותיה אך דחקו אותה מעמודי החדשות הקדמיים אל עומק העמודים הפנימיים (עמוד 7 ו-18 בהתאמה).

ארבעה כלי תקשורת מרכזיים בישראל, העיתון "מעריב" ושלושת מהדורות החדשות הטלוויזיוניות, הדירו לחלוטין את הנושא מהסיקור. צרכניהם אפילו לא קיבלו מידע בסיסי על עצם עובדת אישור תיקון החוק. משמעות הדרת הצעת החוק השנויה במחלוקת חמורה. מתברר כי חלק נרחב מצרכני התקשורת, אולי מרבית אזרחי ישראל, לא יכלו לקבל מידע בסיסי על הנושא ולהשתתף בדיון ציבורי הכרחי על הפנים העתידיות של החברה והמשטר בישראל.

הימנעות כלי תקשורת אלה מסיקור נושא קונטרוברסלי כזה, שעורר ביקורת בקרב אנשי ציבור ומשפטנים, אינה ראויה מהבחינה העיתונאית והציבורית כאחד.

כלי תקשורת אלה כשלו בהצגת היבט חשוב ובעל ערך חדשותי ניכר בימים אלה, שבהם נוכחותו הפעילה של "כלב השמירה של הדמוקרטיה" חיונית לדמותה ולחוזקה של הדמוקרטיה בישראל.

[1] בין השאר אפשר למנות את ההצעות הבאות: הצעת חוק לאיסור הטלת חרם; הצעת חוק לאיסור ציון הנכבה כיום אבל; הצעה לתיקון עבירת ההסתה כך שמי שיפרסם קריאה השוללת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – ייאסר; הצעה לחייב מהגרים לישראל בהצהרת נאמנות לישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וציונית; הצעת חוק המחייבת כל גוף או אדם המקבל תמיכה ממדינה זרה לדווח לרשם המפלגות; הצעת חוק לשלילת אזרחות של מי שהורשע בטרור או ריגול; הצעת חוק איסור רעלה במקומות ציבור; הצעת חוק להכרזה על התנועה האסלאמית כהתאגדות אסורה ועוד.

"Press for Peace" project is made possible by the generous support of the American people through the United States Agencyfor International Development (USAID). The contents are theresponsibility of Keshev and do not necessarily reflect theviews of USAID or the United States Government.