ממחקר "קשב" עולה כי חוק החרם שקיבלה הכנסת התאפשר בגלל שיח ציבורי ותקשורתי מתלהם ועוין כלפי גילויי ביקורת מבית
12/07/2011
האווירה הציבורית שאפשרה את קבלת חוק החרם משתקפת, למשל, בהעדר הסובלנות, חוסר ההוגנות והתוקפנות שהציגה העיתונות המודפסת כלפי מחאת האמנים בסוף אוגוסט 2010 נגד הופעה בהיכל התרבות בהתנחלות אריאל.
בהתבסס על סדרה של מחקרים המנתחים את הסיקור התקשורתי של מגמות אנטי-דמוקרטיות בישראל בשנים האחרונות, טוען "קשב" כי ראוי להסתכל על אחריותם של כלי התקשורת בהבניית התודעה הציבורית ובעיצוב השיח השולט. כך אפשר להבין כיצד נכנסו לספר החוקים של הדמוקרטיה הישראלית חוקים אנטי דמוקרטיים בעליל, מהסוג של חוק החרם שאושר השבוע בכנסת. החוק לא נוצר בחלל ריק והתמיכה בו קשורה באופן הדוק להתדרדרות השיח הציבורי והתקשורתי בישראל מאז מבצע "עופרת יצוקה" וביתר שאת מאז כינונה של הקואליציה הנוכחית. מחקרי קשב בנושא מצביעים על כך בבירור.
האווירה הציבורית שאפשרה את קבלת חוק החרם משתקפת, למשל, בהעדר הסובלנות, חוסר ההוגנות והתוקפנות שהציגה העיתונות המודפסת כלפי מחאת האמנים בסוף אוגוסט 2010 נגד הופעה בהיכל התרבות בהתנחלות אריאל, או בלשון העיתונים "חרם האמנים".
מחקר קשב מצא כי בשלושה מהעיתונים הגדולים בישראל, הסיקור התאפיין בהטיה חריפה בהצגת עמדת האמנים המוחים אל מול ההתנגדות לה. לרוב ביטאו עיתונים אלה הזדהות מוחלטת עם עמדות המתנגדים למחאה. מעבר לכך, אופן הצגת המחאה תייג אותה כבלתי לגיטימית ובלתי ראויה. תוך שימוש בוטה באמצעים עריכתיים, הוצאה המחאה מהקשרה והוצגה כביקורת בלתי קבילה הגובלת בבגידה במדינת ישראל.
מנכ"ל קשב, יזהר באר, אומר כי אישור חוק החרם בכנסת קשור בטבורו לשיח ציבורי זה, ואין להבין אותו במנותק ממנו. סוג שיח כזה הוא המאפשר לקואליציה הנוכחית להעביר חוקים דורסניים, אשר מערערים את יסודות הדמוקרטיה, חוקים אשר לא ניתן להעלות על הדעת כמותם בדמוקרטיה מתוקנת.
>> תקציר מחקר קשב: תיאטרון האבסורד? - סיקור מחאת האמנים נגד הופעה מעבר לקו הירוק בעיתונות המודפסת, מרץ 2011
>> לקריאת המחקר המלא
>> למצגת עיקרי המחקר, כולל דוגמאות בתמונות